פסק-דין בתיק ע"פ 9600/04

השופטת א' חיות:

1.        ארבעה הערעורים שבפנינו נוגעים כולם לפרשה אחת שהתרחשה בשנת 1997 בכפר עבודה פוריה שבצפון הארץ. כתב האישום המקורי הוגש לבית-המשפט המחוזי בנצרת בשנת 2003, דהיינו כשש שנים מאוחר יותר. על-פי המתואר בכתב-האישום, כמתכונתו המתוקנת, היו ארבעת המערערים מעורבים באירוע אלים, במהלכו תקפו את המתלוננים המפורטים באישום הראשון, על רקע סכסוך מתמשך ביחס לזכות החזקה בשטח חקלאי בכפר. המתלוננים שהו בשטח המריבה והמערערים דרשו מהם לעזוב את המקום. בין הצדדים התפתח דין ודברים קולני שבעקבותיו תקפו המערערים את המתלוננים באמצעות סכין ומוטות. אחד המתלוננים, יאיר יוסף, נדקר בחזהו והובהל לבית החולים כשהוא מדמם שם טופל באמצעות נקז ותרופות. מתלונן אחר, אברהם רחמני, הוכה במוט ונחבל ומתלונן שלישי, שחר אהרן, ננשך בירך ימין והוכה במוט באופן שנגרם לו חתך בראשו ונדרשו תפרים לאיחוי הפצע. כמו כן, חתכו המערערים אשר ודני לוי צמיגים של טרקטור וטרקטורון של המתלוננים. סמוך לאחר אירוע התקיפה אשר פורט באישום הראשון, השליך המערער נתן לוי, בקבוק זכוכית אל עבר ג'יפ שבו נסעו המתלוננים עופר וארנון והבקבוק פגע בג'יפ, כמפורט באישום השני. בעקבות ההתרחשויות המתוארות בשני האישומים כאמור, הוזעקו למקום כוחות משטרה ואלה נאלצו לנהל מרדף אחר המערערים אשר לוי וגדי משרקי, אשר נמלטו ברכב מן המקום ולא נענו להוראות השוטרים שסימנו להם לעצור. מערערים אלה אף האיצו את מהירות נסיעתם, נהגו בחוסר זהירות ובצעו עקיפות מסוכנות, תוך סיכון עוברי אורח, כמפורט באישום השלישי. בשל מעשים אלה כולם יוחסו למערערים עבירות של סחיטה באיומים, פציעה בנסיבות מחמירות וחבלה במזיד ברכב. לנתן לוי יוחסה גם עבירה נוספת של חבלה במזיד ברכב על פי האישום השני. ולאשר לוי ולגדי משרקי יוחסה עבירה נוספת של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, על פי האישום השלישי.   

2.        התיק נקבע לשמיעת הוכחות ביום 7.7.2004 אולם באותו שלב הושג הסדר טיעון בין המשיבה למערערים לפיו הודו המערערים במעשים שיוחסו להם והורשעו בעבירות המפורטות לעיל. בהתאם להסדר הטיעון, עתרו הצדדים לאחר ההרשעה לעונש מוסכם לפיו יוטל על כל אחד מן המערערים עונש של מאסר על תנאי לפי שיקול דעת בית המשפט וכן כי יוטל על המערערים דני, אשר ונתן לוי קנס בסך 1,500 ש"ח, וקנס בסך 500 ש"ח על גדי משראקי.

3.        בית משפט קמא אימץ את הסדר הטיעון ככל שהוא נוגע לקנסות שנתבקשו אך סטה מן ההסדר בכל הנוגע למאסר בציינו כי "העונש שהוסכם עליו בהסדר הטיעון נראה מגוחך ביחס לעבירות שבוצעו ולכן הסדר הטיעון איננו סביר, איננו ראוי ואין לקבלו". משכך קבע, גזר בית-משפט קמא על המערערים מאסר בפועל של חמישה חודשים לריצוי בעבודות שירות וכן שנים-עשר חודשי מאסר על-תנאי, שלא יעברו במשך שלוש שנים עבירה כלשהי מן העבירות שהורשעו בהן בתיק זה, או עבירה אחרת של אלימות פיזית כלפי אדם, או עבירה אחרת כלשהי מסוג פשע.

4.        בערעורים שהגישו, טוענים המערערים כי שגה בית משפט קמא בהחלטתו לסטות מהסדר הטיעון שעליו הוסכם. ועוד הם טוענים כי על פי ההלכה הפסוקה אין די בכך שהעונש שעליו הוסכם נוטה לקולא, ועד שיסטה בית-המשפט מהסדר טיעון יש להראות כי נפל פגם משמעותי בשיקולים ששקלה התביעה לעניין זה. המערערים הוסיפו וטענו כי הסדר הטיעון במקרה הנדון היה ראוי ומאוזן ולא היה מקום להתערב בו. כמו כן, העלה כל אחד מן המערערים טיעונים היפים לעניינו שלו ולנסיבותיו האישיות.

           המשיבה מצידה הוסיפה ותמכה גם בפנינו בהסדר הטיעון שהושג והדגישה כי השיקולים שהנחו אותה בהשגת אותו הסדר היו בעיקרם פרק הזמן הניכר אשר חלף מאז קרו האירועים ועד שהוגש כתב האישום והחשש כי עונש של מאסר בפועל ילבה מחדש את היצרים בין הפלגים היריבים בכפר לאחר תקופה ארוכה של רגיעה. כמו כן, הוסיפה המשיבה והדגישה בפנינו כי התעוררו קשיים ראייתים בהליך זה ונימוק זה, שלא נזכר בגזר-דינו של בית-משפט קמא, אף הוא הנחה אותה כשיקול להשגת הסדר הטיעון. על כן, הצטרפה המשיבה לעתירת המערערים ותמכה בעמדתם כי יש לבטל את גזר דינו של בית משפט קמא ולאמץ את הסדר הטיעון שהושג.

5.        בחנו את הטענות שהעלו הצדדים ובכלל זה את העמדה שהציגה המשיבה בפנינו, התומכת, כאמור, בהסדר הטיעון והגענו למסקנה כי דין הערעורים להתקבל. אכן, בגוזרו את העונש על בית המשפט לבחון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין והעובדה שהושג הסדר טיעון אין בה כדי לפטור אותו מחובתו זו. אולם, מקום שבו מוצג בפני בית המשפט הסדר טיעון צריך הסדר זה להוות שיקול מרכזי בשיקוליו של בית המשפט הגוזר את העונש וככלל על בית המשפט לקיימו (ראו: ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (1) 577, להלן: עניין פלוני). המקרים בהם יסטה בית המשפט מהסדר טיעון, על פי גישת האיזון שאומצה בעניין פלוני הנ"ל, הם אפוא המקרים החריגים ובית המשפט יעשה כן מקום ששוכנע כי נפל פגם משמעותי בשיקולי התביעה. לעומת זאת, העובדה לבדה שהעונש עליו הוסכם איננו העונש שראוי היה להטילו בנסיבות המקרה לפי השקפתו של בית המשפט, אין די בה כדי להביא לסטייה מן ההסדר.

           במקרה שלפנינו אכן מדובר בעבירות חמורות ובמקרים רגילים עותרת המשיבה בגין ביצוען לענישה ממשית שאינה נופלת משנות מאסר אחדות. זוהי אף רמת הענישה שבית-המשפט גוזר, בדרך-כלל, בעבירות כגון דא. אולם, במקרה שלפנינו התקיימו מספר נסיבות שהן חריגות במיוחד אותן שקלה המשיבה ובעקבותיהן הגיעה להסדר שהגיעה. ראשית, והוא עיקר, כתב-האישום הוגש כשש שנים לאחר קרות האירועים. שנית, הסכסוך האזרחי בין המערערים למתלוננים טרם בא על פתרונו, אך ההתרחשות האלימה שבגינה הורשעו המערערים נותרה כאירוע בודד שלא נשנה ואיש מן המערערים לא עבר עבירות נוספות מאז. שלישית, המשיבה נתקלה בקושי ראייתי בכל הנוגע לניהול התיק על פי כתב האישום המקורי ועובדה זו נשקלה אף היא בטרם הוחלט על הסדר הטיעון שהושג. אם נוסיף לכל אלה את הזמן השיפוטי שנחסך בעקבות הסדר הטיעון, נראה לנו כי אף שהעונש שעליו הוסכם בהחלט נוטה לקולא במידה מופלגת, לא נפל במקרה דנן פגם משמעותי בשיקול-הדעת שהפעילה המשיבה, המצדיק את ביטול הסדר הטיעון שהושג.

           אשר על כן החלטנו לקבל את הערעורים ובהתאם להסדר הטיעון אנו גוזרים על המערערים שנים-עשר חודשי מאסר על-תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעברו כל עבירת אלימות מסוג פשע. גזר-דינו של בית-משפט קמא, ככל שהוא נוגע לקנסות שהוטלו על המערערים, יעמוד בעינו.

           ניתן היום, כ"א באדר א התשס"ה (2.3.05).

           ש ו פ ט                           ש ו פ ט                            ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   04096000_V05.doc